1. לפני בקשת הנתבעות 2-4 לדחות את התביעה כלפיהן על הסף מחמת חוסר יריבות משפטית ולנוכח היעדרם של יחסי עובד ומעביד בינם לבין התובע. לחילופין, מבוקש להורות על פיצול הדיון כך שתחילה תוכרע שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין מי מבין ארבעת הנתבעות ורק לאחר מכן תוכרע זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה, גמול שעות נוספות, שכר בגין חודש ספטמבר-אוקטובר 2012, פיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה, החזר ניכויים שלא כדין, ופיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר.
הבקשה לדחיית התביעה על הסף
2. לטענת הנתבעות 2-4 בינן לבין התובע לא התקיימו יחסי עובד ומעביד והתובע עבד אצל הנתבעת 1 בלבד. הנתבעת 1 סיפקה לנתבעות 2-4 שירותי תקשורת וזאת בהתאם להסכם ההתקשרות שבין הצדדים כאשר לנתבעות 2-4 לא הייתה כל מעורבות בעבודתו ו/או בתנאי עבודתו של התובע ולא הייתה להן סמכות לקבל החלטה בדבר סיום עבודתו. הנתבעת 1 היא זו שקיבלה את התובע לעבודה והסדירה עימו את תנאי העבודה לרבות באמצעות הסכם עבודה, הנתבעת 1 היא זו שפיקחה על עבודתו, נתנה לו הוראות ושיבצה אותו לעבודה והנתבעת 1 שילמה את שכרו ואת התנאים סוציאליים. גם התובע ראה בנתבעת 1 את מעבידתו הבלעדית ולא טען במהלך תקופת עבודתו כי קיימים יחסי עובד ומעביד בינו לבין מי מהנתבעות 2-4. יתר על כן, התובע הודיע על התפטרותו לנתבעת 1 בלבד בה ראה את מעבידתו הבלעדית. הנתבעת 1 הינה חברה סולבנטית ואיתנה פיננסית ואין כל חשש שלא תיפרע את פסק הדין, ככל שייפסק כנגדה. ובכל מקרה, על פי הסכם ההתקשרות בין הנתבעת 1 לבין הנתבעות 2-4, ככל שייפסקו לזכות התובע סכומים מסוימים, הנתבעת 1 היא זו שתשלם את סכום פסק הדין. שרבוב הנתבעות 2-4 לתביעה נעשה משיקולים זרים ו/או בלתי עניינים ו/או במטרה לגרום נזק למוניטין ו/או לקשרי עבודה שבינן לבין הנתבעת 1 ו/או כדי ללחוץ על הנתבעת 1 לשלם לתובע סכומים שלא כדין ושאינם מגיעים לו.
3. התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, הבקשה נועדה להאריך ולסרבל את ההליך המשפטי למרות שבקשות לסילוק על הסף כבר נדחו על ידי בית הדין בתביעות דומות של עובדי הנתבעות. כאמור בסעיפים 7-8 לכתב התביעה, הנתבעות 2-4 הן מעסיקות במשותף עם הנתבעת 1, שכן בכל תקופת עבודתו, התובע לבש ביגוד הנושא את הלוגו ופרטי הנתבעות 2-4 בלבד, נשא תעודת זיהוי של הנתבעות 2-4, היה כפוף לפיקוח של מנהל המרחב ושירות הלקוחות של הנתבעות 2-4, התובע ביצע רק עבודות עבור הנתבעות 2-4 והן יכלו לסיים את עבודתו. הנתבעת 1 הייתה צינור תשלום בלבד. עוד נטען כי על הנתבעות 2-4 חלה חובה ואחריות לוודא כי התובע מקבל את שכרו ותנאי עבודתו כדין.
עוד נטען כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר, מדובר בשלב מקדמי במסגרתו בית הדין אינו יכול לגבש קביעות עובדתיות בנוגע למהות היחסים בין הצדדים וכי בהתאם להלכה בדבר סילוק על הסף אין מקום לדחיית התובענה על הסף ויש לאפשר לתובע את יומו בבית הדין על ידי בירור התובענה לגופה.
4. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובכתבי הטענות לא מצאתי הצדקה למחיקת התביעה כלפי הנתבעות 2-4 על הסף ומקל וחומר לדחייתה על הסף וזאת מהטעמים המפורטים להלן.
ההלכה בכל ערכאות המשפט ובפרט בבתי הדין לעבודה היא כי דחיית תובענה על הסף או מחיקתה הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ופתרון המחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף. מגמתם של בתי המשפט בכלל ובתי הדין לעבודה בפרט, לברר ולהכריע בתובענה לגופה, על פני סילוקה על הסף [ראו:
דב"ע מז/15-3
אפנר יצחק נ' מפעלי הדסה לנוער, עבודה ארצי, כרך כ(2) 242;
דב"ע נא/3-31
חיפה כימיקלים בע"מ נ' אברהם רמי כלפון, פד"ע כב 518;
דב"ע נא/3-195
תובנה מכונות תרגום נ' עמיחי סגל, פד"ע כג 274]. עוד נפסק שסעד של סילוק תובענה על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים [ראו: ע"ע 408/07
מדינת ישראל נ' משה כהן, ניתן ביום 13.2.2008).
5. גם במקרים בהם נוכח בית המשפט כי לתביעת התובע סיכוי קלוש, בית המשפט לא יחסום בפני התובע את האפשרות לברר את תביעתו לגופה [ראו: בג"צ 254/73
צרי חברה פרמצבטית וכימית נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י כח(1) 372; ע"א 76/86
ד"ר יוסף פיינשטיין נ' ה. ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג (3) 124). רק לאחרונה
בבר"ע 12384-02-10 (החלטה מיום 10.2.2012) חזר בית הדין הארצי על הנסיבות שבהן ייעתר בית הדין לבקשה למחיקה על הסף וכדלקמן:
"מתן סעד של מחיקת תביעה על הסף מחוסר עילה מחייב קביעה, שגם אילו היו העובדות הנטענות לביסוס העילה מוכחות במלואן, אין בנמצא עילה מצד הדין אשר מאפשרת היענות לתביעה [ע"א 6313/01
עיזבון המנוח אלעד שיאון ז"ל נ. הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, נ(1) 567]. על כן, נקודת המוצא לדיון בבקשה לסילוק על הסף היא כתב התביעה שהוגש על ידי התובע, כאשר על בית הדין לבחון אם בהנחה שיוכיח את טענותיו יוכל לזכות בתביעתו. במסגרת בקשה למחיקת תביעה על הסף מחמת העדר עילה נדרש בית הדין ל"בחינה טכנית-פורמאלית של כתב התביעה" בלבד, במסגרתה די בכך שהתובע יראה כי על-פני כתב התביעה בידו עילה בת תביעה [ע"א 2967/95
מגן וקשת בע"מ נ. טמפו תעשיות בירה, פ"ד נא(2) 312]".
6. זאת ועוד, בהתאם לפסיקתו של בית הדין הארצי כאשר מתעוררת שאלת זהות המעביד, יעילות הדיון וקביעת חיובי הצדדים מצדיקה צירוף של כל אלה שהם שלכאורה אפשר שהם בגדר המעבידים, על מנת שבית הדין יבחן על פי מלוא הראיות את שאלת מיהות המעביד ויקבע באופן שיחייב את כלל הצדדים את חבויות המעביד כלפי העובד התובע.
[ע"ע 56413-02-12
מ.ב. גלאט עוף למהדרין בע"מ נ' זיד חרפוש ניתן ביום 29.5.2012 ;
ע"ע 33625-04-12
רשת עמל 1 בע"מ נ' מזל אביעוז ו-19 אחרים ניתן ביום 24.1.2013 ].
7. ואשר לענייננו, טענות הנתבעות 2-4 בדבר העדרם של יחסי עובד ומעביד בינן לבין התובע נסמכות על עובדות השנויות במחלוקת בין הצדדים ועל כן טעונות בירור עובדתי. לפיכך, לא ניתן לסלק את התביעה על הסף בשלב מקדמי זה ולקבוע כי בין הנתבעות 2-4 לבין התובע לא התקיימו יחסי עובד ומעביד.
הבקשה לפיצול הדיון
8. לטענת הנתבעות, התובע עבד בנתבעת 1 בלבד כאשר בינו לבין הנתבעות 2-4 לא התקיימו יחסי עובד ומעביד. צירוף הנתבעות 2-4 לתובענה נעשה באופן קנטרני ו/או משיקולים זרים ו/או על מנת לגרום נזק ו/או פגיעה במוניטין של הנתבעת 1 במטרה להפעיל עליה לחץ ו/או לכפות עליה לשלם לתובע כספים שאינו זכאי להם. היעתרות לבקשה תחסוך מזמנו של בית הדין ושל הצדדים. הבקשה נתמכה בתצהירו של מר בוחניק (שלא צוין מהו תפקידו והאם הוא מוסמך לתת תצהיר מטעם הנתבעות 2-4) שהוגש במועד מאוחר לבקשה והתייחס לעובדות בנוגע להיעדרם של יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבעות 2-4.
9. התובע מתנגד לבקשה. לטענתו מדובר בבקשת סרק נוספת שמטרתה לסרבל את ההליך המשפטי ולא לקצרו. היענות לבקשה תגרום לכפל הליכי הוכחות, להעדתם של אותם עדים פעמיים, לבזבוז זמנם של בית הדין והצדדים ותייקר את ההליך המשפטי.
10. לאחר עיון בבקשה בתגובה ובכתבי טענות הגעתי לכלל מסקנה שאין לקבל את הבקשה.
כאשר בית הדין בוחן את שאלת פיצול הדיון, עליו לבדוק האם דיון בכל השאלות שבמחלוקת יהיה בלתי יעיל, יגדיל את עלויות המשפט ויאריך את הדיון וכפי שנפסק:
"
אין טעם לשמוע את מסכת העובדות פעמיים. ברוב המקרים ניתן לסיים את הדיון בישיבה אחת ופיצול הדיון יכריח את בית הדין ואת בעלי הדין לקיים מספר ישיבות. בתי הדין לעבודה מחייבים את בעלי הדין המיוצגים להגיש את עדותם הראשית בתצהירים ובמרבית המקרים בעל הדין מסוגל לעשות כך לגבי כל השאלות העובדתיות העומדות במחלוקת. אכן, ישנם דיונים מורכבים ומסובכים, אך בית הדין חייב לדון במכלול השאלות העובדתיות והמשפטיות באותו זמן
.
כמובן, שבית הדין מוסמך לפצל את הדיון, אך ורק במקרים החריגים המתאימים לכך". (ע"ע 23/99 נתן יונתן - ספריית הפועלים בע"מ, לא פורסם).ו
מכאן, שעל פי הפסיקה הכלל הוא כי אין לפצל דיון אלא במקרים חריגים, בהם יעילות הדיון המפוצל עולה על יעילות הדיון המיוחד שכן פיצול הדיון בדרך כלל מאריך ומסרבל את ההליך ופוגע ביעילותו [
עע 1210/02
אמיר ביברינג נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ, פד"ע לח 115].